<h1>הבתים — שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער ארבעה עשר</h1>
<h2>דף עג.</h2>
המכה בפטיש הכאה אחת חייב, וכל העושה דבר שהוא גמר מלאכה ה"ז תולדת מכה בפטיש וחייב, כיצד המנפח בכלי זכוכית והצר בכלי צורה אפילו מקצת הצורה, והמגרד כל שהו, והעושה נקב כל שהו, בין בעץ בין בבנין בין במתכת בין בכלים, ה"ז תולדת מכה בפטיש וחייב, וכל פתח שאינו עשוי להכניס להוציא אין חייבין על עשייתו, לר"ם. יש מי שאמר, שמכה בפטיש שאמרו שחייב, הוא כדרך האומן כשמעיין במלאכתו, אם חסר בה דבר מתקן אותו בפטיש. ויש מי שאמר, שאע"פ שאינו מכה בכלי אלא שמכה בקורנס על הפטיש חייב, שזה סימן לנפחים לגמר מלאכה. והראשון עיקר. יש מי שכתב, [כי] מנפח בכלי זכוכית אע"פ שלא נעשה הכלי כולו בנפוח אחד חייב. יש מי שביאר, מה שאמרו הצר בכלי צורה, כשצר צורה אחת בכלי לנאותו אע"פ שלא השלים כל הצורה חייב, שהרי אמרו הצר צורה בכל שהו. וכן דרך המכה בפטיש שמכה וחוזר ומכה. וכן נראה דעת הר"ם. ויש מי שביאר, הצר בכלי צורה, שחותם את הדפוס וטובעו, ונעשית הצורה כולה בפעם אחת. והראשון נראה עיקר. ויש מי שאמר, שלא אמרו אלא הצר צורה בכלי, אבל הצר צורה בכותל וכיוצא בו גמר הצורה הוא מכה בפטיש. ויראה לי, שאם צר צורה בצבעים חייב משום צובע אם הצבע עומד. וצר צורה בכלי הוא שלא בצבע אלא בפתוח.
<h2>דף עה:</h2>
הלוקח יבלת שע"ג הבגדים בידו, כגון אלו היבולות שבכלי צמר, חייב משום מכה בפטיש, והוא שיקפיד עליהן. אבל אם הסירן כמתעסק ה"ז פטור. לר"ם. והרב ר' שלמה ביאר המותח חוט מראשי החוטין התלויין ביריעה במקום הקשרים, וכן הנוטל קסמין שנארגו בבגד חייב משום מכה בפטיש אם קפיד עליהן. ויראה לי, שמה שכתב הר"ם ומה שכתב הר"ש, הכל אסור.
<h2>דף קב:</h2>
המסתת את האבן כל שהו חייב משום מכה בפטיש. המצדד את האבן ביסוד הבנין ותיקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש, לר"ם. יש מי שאמר מסתת הוא שמחליקה אחרי שנחצבה כדי להושיבה על הבנין.
<h2>דף קז.</h2>
המפיס מורסא בשבת כדי להרחיב פי המכה ה"ז חייב משום מכה בפטיש, שזו היא מלאכת הרופא. ואם הפיסה להוציא ממנה ליחה שבה ה"ז מותר. לר"ם. בקצת ספרי הר"ם נמצא "זהו מלאכת גמרו".
<h2>דף קכה:</h2>
זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת ואם אינה קשורה אין ממלאין בה גזרה שמא יקטום אותה ויתקנה, לשון רבינו משה. יש מי שפסק, לא אמרו אלא בזמן שהיא תלושה, אבל במחוברת אסור שאין משתמשין במחובר לקרקע. ואם היא למטה מג"ט מותר אפילו במחוברת. והוא שהיא קשורה מערב שבת.
<h2>דף קלט:</h2>
כשם שאסור לפתוח כל נקב כך אסור לסתום כל נקב. לפיכך אסור לסתום נקב החבית, ואפילו בדבר שאינו מתמרח ואינו בא לידי סחיטה כגון שיסתום בקיסם או בצרור קטן. אבל אם הניח שם אוכל כדי להצניעו ונמצא הנקב נסתם מותר, ומותר להערים בדבר זה. ויש מי שפסק שאין מותר להערים בדבר זה אלא לתלמיד חכם בלבד. וכן נראה מן ההלכה.
<h2>דף קמו.</h2>
נוקבין מגופה של חבית להוציא ממנה [היין], ובלבד שיקבנה למעלה, אבל בצדה אסור מפני שהוא כמתקן כלי. ושובר אדם את החבית כדי לאכול ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ומביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשו בסייף לפני האורחים ואינו חושש, שאין כונתו אלא להראות נדיבות לבו, לר"ם.
<h2>דף קמו:</h2>
העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא, כגון נקב שבלול התרנגולים שהוא עשוי להכניס [אויר] ולהוציא ההבל, ה"ז חייב משום מכה בפטיש. לפיכך גזרו על כל נקב, אפילו היה עשוי להוציא בלבד, שמא יבא לעשות נקב שחייבין עליו. ומפני זה אין נוקבין בחבית נקב חדש, ואין מוסיפין בו. אבל פותחין נקב ישן, והוא שלא יהיה הנקב למטה מן השמרים, שאם היה למטה מן השמרים ה"ז עשוי לחזק ואסור לפותחו. לשון רבינו משה. מה שנאמר בהלכה שבמקום העשוי לשמר מותר, ביאר הרב ר' שלמה במקום העשוי לשמר ריח היין שלא יתקלקל, שאין זו סתימה גמורה. אבל במקום העשוי לחזק הכלי, סתימה מעולה היא, ואסור.
<h2>דף קמז.</h2>
המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הציהוב הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין חייב חטאת, ואם אינו מקפיד מותר. לשון רבינו משה. נראה מדעת הר"ם שחייב משום מכה בפטיש. והראב"ד ביאר מנערו מן המים שנפלו עליו וחייב משום מכבס. והרב ר' שלמה כתב מנער להסיר העפר המקלקל מראיתה. וביאורו קרוב לביאור הר"ם. מן ההלכה נראה שלא נאמר אלא בטלית חדשה ושחורה.
